שלג בירושלים

שלג... מצב של חג, מצב של רגיעה מכל דבר שהוא, הלוחמים סופנים ליד התנור, (רוב מוחלט של המלחמות נערכו בקיץ, בחורף מתעצלים, כשחם יש מוטיבציה, עזוז וגבורה, יום ארוך ומואר, פושטים ידים בגדוד) עקרות בית ליד סיר המרק, הלומדים בבית המדרש המחומם, גם הנגנים מתאמנים על חומרים שננטשים בימי שגרה. מאה שערים גם לובשת חג, אבל שונה, מעולם ביובל שנותי לא ראיתי את רחובות מאה שערים ריקים מאדם, קייצי שרב, שלגי חורף, ימי מלחמה, שלום, קורונה, עלות השחר, ליל בדיקת חמץ, בצעדתי מהקרצמע של הכליזמרים, במגפיים שמצאתי מששת ימי בראשית הקרצמע שנכרשו לקראת המסע הנגינה לקהילות בסיביר לפני כמה שנים, וכובע תנור כנ"ל, גיטרה על כתפי וכינור בידי לאירוע הלילה, כשלא נדע אם אצליח "בחסימות השלג" לאסוף מחר מהקרצמע, צעדתי ותיעדתי את ההתרחשויות שלא התרחשו, הלחש של פתיתים, שמחת הנערים, הזדרזות משפחות לביתם, החלפת מהלומות שלג בין הישיבה הספרדית לבאיאן, ומפגש עם נכד רבי משה הירש מנטורי קרתא, לצד "ישועות יעקב" המיתולוגי שהיה מוסק ומאכלס מתפללים, לומדים, עניים ושבורי לב, תשעה קביו של ירושלים של מעלה.