משמעות בארץ שבורה -מסע פילוסופי ועדויות של משפחות השכול אחרי ה 7 באוקטובר TLVTIMES.CO.IL ב.מ טק בע"מ

במציאות ישראלית שסועה, שבה זעזוע רודף זעזוע והקרקע המוכרת נשמטת תחת הרגליים, מתעצם ומהדהד הצורך האנושי הבסיסי ביותר – החיפוש אחר משמעות. זו אינה פריבילגיה של שעות שלווה, אלא צו קיומי הנובע מלב המאפליה. האם ניתן בכלל להגות את המילה "משמעות" כאשר המציאות מתנפצת לרסיסים, ומהו אותו אלקסיר מסתורי, אישי וחברתי, המניע אותנו קדימה, מעניק לנו את הכוח לא רק לשרוד, אלא לבחור בחיים, לבנות מחדש? שאלות אלו, הכבדות כעופרת ודחופות כתמיד, עמדו במרכזו של ערב שיח יוצא דופן, "משמעות בארץ שבורה". היוזמה המשותפת של מרכז קורת לציוויליזציה יהודית, אנו – מוזיאון העם היהודי ואוניברסיטת תל אביב, הפגישה על במה אחת את עולם ההגות והפילוסופיה עם קולותיהם החיים, הפצועים והאמיצים של מי שחוו את השבר על בשרם. היה זה ניסיון אמיץ לגעת, ללא מורא, בפצע הפעור של הרוח הישראלית, ולשרטט, בזהירות ובתקווה, נתיבים אפשריים לאיחוי ולצמיחה. קולות מתוך האפלה: עדות אישית כעוגן במים סוערים המסע אל חיפוש הפשר החל בהקשבה דרוכה, כמעט מדיטטיבית, לקולותיהם של אלו שהמלחמה חרטה בנפשם צלקות שלא יגלידו לעולם. ליאת אצילי, ששרדה 54 ימים בשבי חמאס בחאן יונס, ואשר עם שובה התבשרה על נפילתו של בן זוגה, אביב ז"ל, בקרבות ניר עוז, שיתפה בתובנה שגובשה במעמקי הייאוש: "בימים כאלה צריך שנזכור שייאוש זו לא תכנית עבודה". משפט תמציתי זה, הנאמר בקול שקט אך יציב, טומן בחובו עולם ומלואו של מאבק פנימי והחלטה מודעת. אצילי, מורה להיסטוריה ולאזרחות, תיארה כיצד האינטלקט, המודעות וההכשרה האקדמית שימשו לה "מנגנון הגנה וכלי הישרדותי". עוד בשבי, בין קירות הסוגר, היא הבינה שעליה "להתאפס", כדבריה, "לא בגיר טובה. ולא לומר גרוע מזה". המאבק על השפיות ועל הבחירה בחיים לא תם עם שובה מהשבי, אלא קיבל פנים חדשות, כואבות לא פחות. היא תיארה בכנות מצמררת את הפיצול הפנימי העמוק, את המשיכה אל התהום לצד המחויבות לחיים, ובמיוחד למען בתה איה: "אחרי שאיתי נהרג," שיתפה אצילי ברגע של חשיפה עוצמתית, "אני הרגשתי את הפיצול הזה בין זה שיש לי ילד שם וילדה פה ורציתי ללכת למצוא אותו שם. וידעתי שללכת למצוא אותו זה אומר להצטרף אליו לשם ומשם אף אחד לא חזר. והיה לי הרבה פעמים את המחשבות האלה, של 'אני לא יכולה להמשיך לחיות פה בלעדיו'. אבל יש לי גם ילדה חיה פה. ובשבילה אני מאוד רוצה לחיות כאן. אז המקום הזה של להחזיק אופטימיות או להחזיק איזו שהיא תקווה שיכולים להיות פה חיים טובים ויש בשביל מה לקום בבוקר הוא ממש מעשה מאוד מאוד קטן שלי כל בוקר. כי כל בוקר אני מתעוררת עם מועקה, כל בוקר כבר שנה וחמישה חודשים. יש לי מועקה בלב כשאני פוקחת את העיניים. והרבה פעמים עם המועקה הזאת נגיעות מחשבות של 'די, אפשר לסיים עם האירוע הזה. עכשיו אין לי כוח לגייס כוחות לעוד יום של לעבור את הכאב, לשאת את הכאב הזה'. ואז אני אומרת לעצמי: 'ליאת, למות, את יכולה גם מחר. תקומי מהמיטה'. וזה באמת מוציא אותי מהמיטה, ואז זה, בגלל שיצאתי מהמיטה, זה מחייב אותי למצוא משמעות ביום הזה. זה להיות אופטימית לגביו שהוא יהיה יום סביר, קצת יותר טוב מאתמול". עדותה היא שיעור מאלף על כוחה של הרוח האנושית למצוא "בשביל מה" גם כשה"איך" נראה בלתי אפשרי, ועל הבחירה היומיומית, הקטנה-גדולה, בחיים. לצידה, ליאת שדה סעדון, שבנה בכורה איתי ז"ל, מפקד טנק, נפל במלחמה, דיברה על החיים שנחצו באחת: "זה היום שבו חיי נחצו לשניים. אני ומאז אני מנסה למצוא דרך חדשה לחיות כי כל החיים שהיו לי לפני, אינם". בקול רועד אך נחוש, היא הכריזה כבר ב-7 באוקטובר בפני העובדת הסוציאלית: "אני רוצה לחיות חיים טובים, לא רק חיים... קרה לי האסון הכי גדול בעולם ואני ראויה שהחיים שלי יהיו טובים". אמירה זו הפכה למצפן. "כשהאדמה רועדת והדברים מתפרקים, צריך למצוא נקודות אחיזה. כדי למצוא במה לאחוז, צריך לדעת לשחרר אחיזה ממה שהיה. זו הדרך היחידה עבורי להתחיל לנוע". הבחירה שלה לדבר, לכתוב, לשתף בפודקאסט "מתים עליהם" (כאן הסכתים) יחד עם עוד שני הורים שכולים, "בלי פילטרים", היא ביטוי לאקטיביזם של הנפש, הפיכת הכאב הפרטי למשאב של תובנה וחיבור עבור אחרים, והוכחה ניצחת כי גם מתוך ההריסות ניתן לברוא משמעות חדשה. ד"ר יאיר בן דוד, אחיו של רס"ן עמישר בן דוד ז"ל, מפקד חפ"ק סיירת גולני שנפל בקרב בחאן יונס, הביא את משנתו על "אופטימיות כבחירה מוסרית". ספרו, שנכתב בצל האבל הכבד, אינו מתכחש לכאב, אלא מבקש למצוא בו את הכוח המניע להמשכיות ולאמונה. הוא סיפר על אחיו עמישר, איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, מנהל בית ספר שהפך למורה כדי להיות יותר עם משפחתו, אדם שהאמין בכל תלמיד ותלמיד, כפי שסיפרו רבים שבאו לנחם – "עמישר האמין בי ובזכות זה יצאתי ממעגל הסמים", "בזכותו סיימתי בגרויות". האמונה הזו ביכולת האדם להשתנות היא נר לרגליו של יאיר. הוא תיאר את המושג "משפחת השכול" – קהילה בלתי נראית אך נוכחת עד מאד, שממנה הוא שואב כוח ולומד על התמודדות. "ככל שהבחירה להיות אופטימיים היא יותר קשה," טען, "חושב שיש בה משהו יותר מוסרי... כי הוא משדר לחברה שאפשר". האופטימיות הזו אינה נאיביות, אלא עמדה אתית, אחריות כלפי עצמך וכלפי הסובבים אותך, במיוחד "בשביל" האחרים. כתבי משרד הפרסום ב מ טק בע"מ מסקרים ויוצרים כתבות מרחיבי דעת ומעוררי מחשבה לאתרי רשת טיימס שבבעלות משרד הפרסום ב מ טק בע"מ דרך חיפה 19 קרית אתא זכיינית רשת האתרים טיימס בישראל Www.tlvtimes.co.il Www.haifatimes.co.il Www.jerusalemtimes.co.il Www.beershevatimes.co.il www.eilattimes.co.il לנו הידע והכח לפרסום עוקף תחרות וקידום ושיווק אינטרנטי במדיות השונות . באמצעות המומחים שלנו . בברכה , חיים אלדד רכז רשת אתרי טיימס בישראל נייד 050-7229966 טל-04-8422222 פקס-04-8409410 הצג פחות